“בזמן אחרון אני מרגיש קשיי שימה בכל מאמץ! אני כל הזמן פותח חלון וזה לא עזר! אני מרגיש דפיקות לב וחוסר אויר…. אני לא יכול. לא מסוגל לסבול את זה!”
אף אחד לא ביטל מחלות פסיכוסומטיות… כשאתה מטפל בחולה שאין לו מחלה מוגדרת אך יש הרבה סבל – דבר ראשון שצריך לדעת הוא שהסבל הוא אמתי לחלוטין. המוח שלנו סומך על ההרגשה. גם אם עשינו את כל הבדיקות פעמים רבות והוכחנו שאין בעיה לבבית, אין בעיה נשימתית וכו’, – המוח שלנו חושב שאם הרגשה חזקה כמן כאב או חנק היא הוכחה לקיום של מחלה קשה. לא קל לקבל שאנחנו יכולים לטעות כל כך. מבלבלים בין אמיתות התחושה לבין אמיתות ההסבר, למה התחושה הזאת קיימת. זה לא שייך למנת משכל, ליידע במדעים וברפואה. אותו חלק של המוח שמאמין לרגש והרגשה הוא לעולם בן שלוש. לכן הפרחה הגיונית לעתים קרובות לא מתקבלת. הסבל ממשיך. האדם אומר לעצמו: “הכל בסדר”. הקרובים אומרים לו: “כח את עצמך בידיים!” כל ההצהרות האלה לא עוזרות ואף מחמירות את המצב – עדיף כבר לשתוק. לפעמים ניסיון להפריח את המסוכנות מתקבל כחוסר אמון (אתם זוכרים – ילד בן 3…) ויתרה מכך – כזלזול בבוחן המציאות של מטופלינו. צריך להיות עדין ביותר כדי לא לפגוע באנשים הרגישים האלה. גלילאו – מדען אסטרונום ממאות הביניים שהכריז על כך שכדור הארץ מסתובב, הסתבך עם האינקוויזיציה וכמעט שילם מחיר יקר. הוא שרד בעיקר כי הודע שהארץ עומדת במקום בהתאם להרגשה של בני דורו. גלילאו שרד על ידי שקר ורק לפני מותו הוא שחרר אנחה מפורסמת: ” ובכל זאת היא מסתובבת!” אדם שסובל ממחלה פסיכוסומטית בדומה לבני דורו של גלילאו, נמצאים בפני מסימה לא פשוטה: לקבל שמשהו שמרגיש כחשוב ומסוכן אינו מסוכן אלא רק מאוד לא נוח ומעצבן. הוכחות לא יועילו. לפעמים הזמן עוזר – כך האנושות לאט – לאט השתכנע בכך שהארץ – כדור מסתובב בחלל ולא מין פיתה השטה בגלי אוקיינוס. לפעמים עוזרת פסיכותרפיה שמטרתה להשפיע על הלא מודע, על ה”ילד קטן ומבוהל החווי במוחנו”. לשכנע את הלא מודע שאין סכנה ואז התחושה הנוראית מתנדפת ופגה ונעלמת כאילו מעצמה.