לרפא אאוטיזם זה חלום. עדיין חלום. אבל אני חולם אותו מתוך מודעות ליכולות המעשיים של הרפואה המודרנית. יש לנו מטרות ברות השגה. ואולים.. אולי נצליח לרפא אאוטיזם.
בינתיים הרבה אנשים מדע ואנשים טיפול מנסים להגיע לפטרונות בטיפול בילדים על הספקטרום. אני מלא כבוד לאנשים האלה ומתפלל להוסיף אפילו פסיעה אחת נוספת להתקדמות.
לאחרונה אני מטפל בילדים עם הפרעות התנהגות בדרגת חומרה שונה בשיטת PDTR. בין הילדים האלה גם ילדים על הספקטרום ההאוטיסטי שהצלחתי להגיע לשפור התנהגות ותקשרת. פחות ניתוק פחות נשיכות פחות צעקות. הצלחה טיפולית הכי משמעותית היתה בטיפול ברגישות יתר לקולות.
ילדה אחת לא היתה יכולה לסבול כשאוכלים לידה. ילד היה מתפרץ כששמע קולות חזקים כגון שואב אבק. ילד אחר היה בוכה מר בכל הרמת קול ועוד ועוד.
שיטת PDTR זה Proprioception deep tendon reflex – אחת משיטות טיפול תחת הכותרת הגדולה קינסיולוגיה. השיטה נוסדה על ידי דר חוסה פלומאר. Deep tendon reflex (החזר גידי עמוק) הוא שיטת איפוס של מעגלים עצביים חולניים על ידי ניקוש בגידים והצפת המוח באינפורמציה תחישתית מהגידים האלה. בטיפול בילדים אאוטיסטים אני מחפש טראומה מוקדמת שנחרטה בקולטנים תחושתיים בגוף. קולטנים תחושתיים נפגעים ממכה בגיל מוקדם כשעל פי רוב ההורים אף לא מודעים אליה. הגוף מנסה לנטרל את הקולטנים הפגועים האלה על ידי גירוי עצמוני של קולטן פיצוי שלא נפגע מבחוץ אך מתפקד בצורה לא תקינה. הוא מנסה לרפא את הפגיעה הראשונית אך לא מצליח ובעצם הוא עצמו מייצר סימפטומים כמו רגישות יתר לקולות.
בילדים אאטיסטים קיים גירוי אאודיאלי מפצה פנימי ( לא מקולות שמבחוץ) שמשנה את קליטת הקולות מבחוץ לגורמים לסבל קשה.
בטיפול מאפסים את גיוי הקולטנים (הראשון לפגיעה והמפצה – האאודיאלי) על ידי הקשה על הפעלתם ובו זמנית הקשה על הגידים הגדולים של הגוף.
רוב השינוי בטיפולים הללו התרחש אחרי מפגש אחד.