פתגם מוכר תוען שהדרך לגהינום סלולה במחשבות טובות.
אנחנו תמיד מנסים לחשוב טוב. לפעמים זה מסתיר מאתנו את המציאות. לפעמים זה פשות לא מצליח כלל והכוונה לחשוב טוב נשארת טיאורטית. לפעמים נסיונות להיות אופטימיים גורמת למרד פנימי של המוח שלנו שרק מביא אותנו יותר עמוק לדכדוך.
לפעמים הרצון הפנימי שלנו שאנחנו מסתירים מהשכל שולט בנו כל כך עד שאנחנו נדהמים מעצמינו. אנחנו לא מבינים, איך עשינואת זה!? איך אמרנו את זה!? ואיך כתבנו!? כש הלא מודע חזק עלינו הוא עורב לנו כמו מפלצת איומה. מפלצת-התמכרות אינה טיפשה. היא חכמה ביותר. היא שולחת למודעות שלנו מסרים של תעמולה להשתמוש להתמכר, להיהרס. המסרים של הלא מודע המכור שלנו הם ברורים, מודעים שקופים ונראים כהגיוניים. למה אני לא צריך לשתות כשהמועקה הזאת בחזה גורמת לפניקה? אני לא יכול לסבול את זה! למה אני לא אלך למלות חיש גד, כשיש לי חובות מאות אלפי שקלים ובעבודה רגילה אין סיכוי שאוכל איפעם לשלם את החוב? למה לא לעשן סיגריות כשכל החברה שלי במילוייםם מעשנים? לשכל שלנו אין תשובה לפילפול המתוחכם של המפלצת. התענה על הסכנות לעיתים נמחקת על ידי תירוצים עוד יותר מתוחכמים. אני לא כזה אללכהוליסט כמו השכן, הוא באמת שוטה. אני מעשן רק קופסא אחת ליום וסבא שלי עישון שלוש. כולם משחקים בלוטו, למה לי אסור!?
לפעמים זה עוזר – למצוא תשובה לאמירות הללו. אך לעיתים קרובות עוזר יותר הוא ללסמן את ההתמכרות כאוייב. לדעת שמטרת כל התירוצים וההסברים של ההתמכרות הוא להרוג אותנו פשוטו כמשמעו. להכיר את המצפצת, ללמוד על מנהגיו ותחבולוטיו. מיד לזהות את הקול הבוטח של התמכרות, ומיד לבטל אותו ללא דיון.
כדאי לדעת. כשאנחנו עומדים מול ההתמכרות של עצמינו, נהיה מוכנים לבטל ולמחוק בלי לפתוח את המעטפה שהמפלצת שלחה לנו. מולינו יקום הטיעון הכי הגיוני בעולם אך נזכור שההגיון שלנו נמכר לאויב והטעות בדרך כלל מוסתרת היטב. לא נתרץ – פשוט נשחרר את המפלצת ב”זה לא שלי”.