אלכוהול וכדורי הרגעה – קרובי משפחה. לשניהם השפעה מרגיעה, מרפה שרירים, מרדימה וגורמת לשיכחה. כדורי הרגעה בדרך כלל משפיעים על הקולטנים לחומר טבעי גאבא המופרש על ידי תאי עצב להרגעתם.
התרופות השכיחות ביותר להפעלת קולטני גאבא שייכים לקבוצת בנזודיאזפינים. דוגמאות להם: אסיבל, קלונקס, אלפרליד, לוריבן, בונדורמין, וובן. ישנם תרופות עם פעולה דומה הנקראים תרופות הרגעה שלא מסוג הבנזודיאזפינים. הכוונה בדרך כלל לזופיקלון ודומיו. תרופות הרגעה מתחברות לקולטן לגאבא וגורמות לו להיות רגיש ומופעל בקלות על ידי הגבא שהמוח מפריש באופן טבעי. אלכוהול משפיע על אותו הקולטן במקום קצת אחר אך עם אותה התוצאה: ריגוש לגאבא, הרגעה והרפיה.
האם אדם המכור לאלכוהול יכול לצרך בנזדיאזפינים ללא חשש? קודם כל, בנזדיאזפינים ממכרים מאוד גם במקרה שהצורכן שלהם אינו מכור לאלכוהול. במובן מסוים לגוף לא כל כך משנה, מה מפעיל את הקולטנים של המוח: אלכוהול, זופיקלון או בנזודיאזפינים. העיקר הוא התוצאה. אדם המכור לבנזודיאזפינים הוא גם מכור לאלכוהול ולהיפך: אדם המכור לאלכוהול אוטומטית מכור גם לבנזודיאזינים. התמכרות היא בדרך כלל מצב בלתי הפיך של ריגוש הגוף והנפש לחומר מסויים. הריגוש הזה גורם לאובדן שליטה לאחר חסיפה לחומר. כפי של נאמר לעיל קיימת תגובה צולבת לחומרים שונים. אדם לו אסור לשתות אלכוהול בדרך כלל מנוע משימוש בבנזודיאזפינים וזופיקלון.
האם מי שמכור לאכוהול לעולם לא יקח גם כדורי הרגעה? זה לא תמיד “שחור לבן”. אנחנו רושמים בנזודיאזפינים לאנשים העוברים גמילה מאלכוהול בדרך כלל לפרק זמן מוגבל ומוגדר. תסמנת גמילה מאלכוהול יכולה להיות מסוכנת מאוד, במיוחד אצל אדם שיש לו נטיה לפרקוסים או גורמי סיכון נוספים. מתן וובן או אסיבל מפחיתה סיכון לפתח תופאות לוואי מסוכנו ת כגון פרקוסים, דמנציה חריפה. כדאי להזהיר את המתנקה מאלכוהול על הסכנה שבהארכת שימוש בבנזודיאזפינים מעבר לכ-שבועיים – שלוש אחרי הפסקת שתיה חריפה. תרופות אלו משמרות את ההתמכרות ומפריעות למוח להבריא מכמיהות לאלכוהול.