האם התמכרות היא מצב הפיך?

האם התמכרות היא מצב הפיך או שזו מחלה חסוכת מרפא? על אף שכנראה אי אפשר לרפא התמכרות, הרבה מהתופעות הנכללות במחלה זו ניתנות לתיקון.  ההתמכרות היא אחת מהתופעות המסתוריות. מצד  אחד ההתמכרות מורגשת בחברה כמשהו זר, תלוש ומפחיד. לא פעם היחס למכורים כולל נידוי מהחברה, כליאה, הוקעה.  מצד שני קיימת  גישה אחרת האומרת ש”כולנו מכורים” ומזהה את האובססיה המוכרת, לרובנו,  עיסוק מזיק שהאדם לא מרפה ממנו.

 האם התמכרות קיימת אצל כל אדם במידה מסוימת?

.כל אדם אוהב משהו. כשפלוני אוהב מישהו במלוא העצמה, אנחנו יכולים אפילו לקנא בו. יש לו כשרון, יש לו מזל. הוא מאוהב!  כשאדם מאוהב בחומר או בהתנהגות מזיקה – זה דבר אחר, פחות נחמד. כשאני אוהב סלט חסה זאת ההעדפה שלי ולא בהכרח התמכרות. אם אני אוכל סלט חסה תוך כדי הליכה ברחוב, בשירותים, בנהיגה ומצפה ממנה ישועה בכל מצב  רגשי גרוע – זה משהו יותר מהעדפה פשוטה. ברוך השם אנשים לא מתמכרים לחסה.

איבוד שליטה

 כשמדברים על התמכרות  כמחלה קשה הכוללת אובססיה ,”טירוף”, איבוד שליטה ונזק משמעותי לאורח החיים, זה קורה לכ-1.8 אחוז מהאוכלוסייה הכללית באמריקה. כמו  ברוב המקרים האחרים, מתייחסים למצב מסוים כמחלה כשהוא פוגע בתפקידים בעיקריים של בן אדם בחברה: עבודה, פנאי, בניית משפחה, הולדת ילדים. מבחינה זאת גם אדם המשתמש שטוען שהוא בריא לחלוטין והוא “התחתן עם הסם” ולא צריך בבחירה החופשית לעבוד, להיות יצרני או בריא, אנחנו עדיין חושבים שהוא חולה.

 במובן זה המצב זהה למצבים מסוימים של הפרעה בזהות מינית. יש הפרעה בתפקוד , יש סבל, יש חוסר משפחה מסורתית, אבל האדם מכחיש בתוקף שזו בעיה ובעצם ממקד את המאמצים שלו בניסיון להפיל נורמות חברתיות. מצב אומלל זה זהה לחלוטין לניסיונות של לגליזציה של מריחואנה,  ולניסיונות הפתטיים של הנרקומנים לשכנע את עצמם שהם “פשוט  כאלה”.

ההתמכרות לא תתפוס כל משתמש

לא כל חומר ממכר ולא כל אדם מתמכר. מעריכים שתרומת התורשה ברוב התמכרויות ובממוצע כ 80 אחוז לעומת השפעה סביבתית + השפעה כימית של החומרים על המוח שם ביחד בכ-20 היו הסיבה  העיקרית להתפתחות מחלת ההתמכרות. יש אנשים שישתו וודקה או אף יזריקו הרואין ולא יתמכרו. מחלת התמכרות בדרך כלל במידה כזאת או אחרת באה מכל שלושת המרכיבים: נטייה תורשתית, השפעה סביבתית ושימוש בפועל.

התמכרות כמצב אַל חזור

מכור כנראה לא יוכל לחזור ולהיות לא מכור כמו שהלחם לא יוכל לחזור ולהיות חיטה. המעבר החד כיווני הזה נשמע כרעיון פשוט וניתן להוכחה, אך הוא לא נתפס על ידי רוב המכורים הפעילים. הם מבינים ומאמינים שהם גם מכורים וגם אינם מכורים, כלומר   עמוק בלבם הם לא מאמינים שהפכו לבריה חדשה וחוקי הטבע האנושי הרגיל לא חלים עליהם.  מה שמקשה במיוחד זו  ההשפעה של התמכרות על המוח שגורמת לחשיבה “מכורה” ולא צלולה ולהכחשה של דברים ברורים, דבקות בתירוצים ופנטזיות לא הגיוניות בעליל. כמו כן המכור לעתים משתמש בחומר (אלכוהול) או התנהגות (משחקי מחשב) שנחשב לנורמטיבי וקיים אצל רבים שלא התמכרו. אנחנו מדברים על השוני בין אנשים חולים  לבריאים והשוני ה לא כתוב להם על המצח. הוא חבוי אצלם בסתר בלבם ובמוחם.  אנחנו אומרים  לאדם המכור: “אחרים יכולים לשתות ואתה לא יכול לשתות לעול. יש לך מחלת ההתמכרות שגורמת לרגישות לאלכוהול”. בתורת שתיים עשרה הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים זה נקרא  “אלרגיה.  אלרגיה היא מצב של רגישות המכור לחומר. רגישות זו גורמת לו לחזור לשימוש אובססיבי בחומר לאחר אף טעימה קטנה ממנו ולחוסר שליטה משמעותי. “.