בחור בן 35 מכור. הוא צורך אופיאטים. הוא סובל מכאב ומשתמש בדורוגסיק 100 (פנטניל) ורוקסט פלוס 3-5 ליום – אופיאטים חזקים וממכרים מאוד. מדובר בכאבי גב אחרי תאונת דרכים לא קשה מלפני כ 3-4 שנים. אני לא מכיר את הבכור הזה. הוא בא מעיר אחרת לחדש מרשם לאופיאטים. הוא סובל. למה לא לתת לו? למה כן לתת” הוא אומר שהוא מת מכאבים.?
אני מכור לנרקוטיקה
די ברור שהוא באמת כאוב. מצד שני, הוא לא נראה חולה: לבוש טוב, קצת מחייך, צעיר ויפה. הוא לא נראה נחה, אבל החיים שלו בנויים מסביב לסבל. לדבריו, במובן מסויים החבר הזה באמת מת מכאבים – לא מתפקד, לא בונה את החיים, אין לו קריירה. הוא לא באמת סובל מדיכאון. דיכאון זה סוג של תוקפנות כלפי עצמך ובכור שאני מספר עליו מעדיף לתקוף אחרים. הוא נכנס לחדר שלי עם אש בעיניים, מוכן להלחם על זכותו לקבל סמים. גישה אמפטית וחיובית הפתיעה אותו. נתתי לו מרשם כי יכולתי. כי אני יודע שהלקוח שלי לא מוכן לגמילה ועדיין רחוק מהרעיון להשתחרר מסמים. למה אני צריך להפסיק תרופה שגורמת להקלה בסבל אף לכמה שעות? הלא זה נשמע לא הגיוני ואף משוגע להפסיק טיפול נגד כאב כשיש כאב
למה מפסיקים אופיאטים?
קבלת מרשם יצרה הזדמנות לשיחה. למה להפסיק פנטאניל? בגלל ששימוש ממושך באופיאטים גורם לירידה הדרגתית בהשפעתם והחמרה בתופעות לוואי. סמים גורמים הסתגלות. אופיאטים, פנטניל ופרקוסט (אוקסיקונטי) עושים מתח מתמיד – תחושות גמילה שמוקלות מידי פעם , מייד אחרי מנה חדשה. אחיר זה הסבל חוזר והוא חזק מכפי שהיה קודם. אחת מהמלקודות של שימוש כרוני באופיאטים – ריגוש לכאב. אדם המשתמש קבוע נהיה רגיש מאוד וכל מגה בגופו הוא חווה ככאב חזק (אלודיניה). לפעמים הכאב בא אפילו ללא כל מגע: כאב שרירים ומפרקים. אני מאמים שחלק גדול מחולי פיברומיאלגיה סובלים בעצם מכאב על רקע שימוש באופיאטים.
יחס למטופל המכור לסמים
האם החבר הזה יגמל? מטרה שלי היא להסביר לו את התוצאות ההרסניות של שימוש באופיאטים לטווח ארוך. אני מסביר לו שכאבו בחלקו נובע משימוש בתרופות שהם סמים מסוכנים. כעת כל מה שהוא רוצה הוא הקלה מיידית בכאבים של כאן ועכשיו. אני לא דוחף אותו להפסקת שימוש מידית. אני רק מסביר שהקלה אמתית מסוגלת להיות רק אחרי הפסקת שימוש. השינוי מתרחש בהדרגה. יכול להיות שהוא יגיע להבנה ויעזוב את הסם. יכול להיות שלא.