ביבי לא עקבי
בנימין נתניהו הוא דוגמא נפלאה לאדם שאי-רציפות של התנהגותו חוזרת על חוסר העקביות של העולם. העקמומיות שלו מגבילה לעקמומיות של המציאות. הוא – אחד מהאנשים המציאותיים והרלוונטיים ש”יודעים את רצון האל”. זו היושר של קו המצויר על משטח מעוגל.
באחד משיריי המוקדמים כתבתי: “העקמומיות האידאלית של הנשמה” האם נשמת אדם ישרה? מה זה להיות ישר בעולם עקום?
מי רוצה להיות עקום?
רבים יכולים להתפאר בעקמומיות של תפיסותיהם ומעשיהם, אך זו אינה העקמומיות. זוהי עקמומיות גרועה שאינה מתארת את הסוד של העולם, את החיוך העקום של אלוהים. העקמומיות האמיתית והנכונה היא שילוב של ניגודים, של הפרדוקסים.
מהירות החכמה
חכמה אוהבת להתעקב. טפשות מנסה ללכת דרך דלת סגורה ואפילו דרך הקיר. האל כל הזמן מעקב את הגאולה. אנחנו זועקים: למה לא היום? אבל מה שאנחנו רוצים אף פעם לא מתגשם בשלמות ובדרך כלל אפילו במקצת. אסתר דוחה גילוי האמת למשתה השני. יעקוב מתעקב אצל לבן, עם ישראל מתעקב במצריים. סובלנות! הזמן לא אוהב כשממהרים אותו.
בנימין נתניהו – משיח
לפעמים אני חושב שבנימים נתניהו הוא המשיח. לפחות משיח בן יוסף. מלכות נתניהו זה משהו רגשי, מעורר יצרים. אנשים אוהבים אותו כמו שפעם כנראה אהבו את דוד המלך. וגם שונאים באותה מידה. בנימין נתניהו מגלם את התכונה של יעקוב – זיגזגים שנראים כפשרות ונסיגות אך בסופו של דבר כנראה מבטאות את רצון האל. יש פרוש ל”ויברא אלהים את התנינים הגדולים” שאלו הם יעקוב ועשיו. שני אנשים, מתפתלים כנחשים וזורמים עם המוזיקה האלהית. צדיק הדור הולך עם רצון האל וזה לא רצון בני אדם. הוא לא קשור ל”מה שצריך להיות” אלא אם מה שיש. המציאות הקדושה.
האם אלוהים הוא דתי?
הוא לא דתי… אבל מי אמר שאלהים הוא דתי. הוא “מתחיל איפה שנגמרים המילים ואפילו האותיות”. אין שם הגדרות. אין זמן. בנימין נתניהו עושה דברים שלא מוצאים חן בעיני אנשים המאמינים בדעות. הוא חכם מידי. בגלל זה מדינת ישראל פרחה והתפתחה. בגלל זה כל כך הרבה אנשים שונאים את ראש ממשלה הנפלא ויש גם אוהבים אותו. חכמה נותנת חיים. טפשות גורמת לשממה.